רימון

רימון!
רימון הוא פרי משבעת המינים ומסמל שפע,פריון,ברכה ויופי בתרבויות שונות.
בראש השנה עליו אוכלים רימון ומברכים עליו:
"ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שירבו זכויותינו כרימון"
וברכה אחורנה "על המחיה ועל הכלכלה".
הרימון הוא שיח או עץ נמוך המגיע לגובה כשל 3 מטרים. עליו מסורגים, מאורכים ומבריקים, וקצות ענפיו מחודדים ונוקשים והם דוקרניים.
הוא יכול לגדול ללא טיפול אדם.
וניתן לשמור עליו ללא קירור במשך למעלה מחודש ימים.
הפרי משמש למאכל ואף להכנת יין טעמו מתוק או חמוץ.
כבר בימי קדם נודע הרימון בסגולותיו הרפואיות. הרמב"ם מציין כי ניתן להשתמש בקליפת רימון לעצירת דימום מפצעים, ובמיץ הרימון לעצירת שלשול ולהקלה על בחילות ועל כאבי ראש שלאחר שכרות.
בזכות סגולה זו נסחר הרימון באופן נרחב כבר מהעת העתיקה.
613 גרגירים יש לרימון התקני. תרי"ג בגימטרייה.
מכניסים לקערה את כרעי העוף, תרכיז הרימונים, הבצלים, השום והכוסברה. מערבבים ומשרים במשך שעה.מחממים בסיר כבד את שמן הזית ומוסיפים את כל תכולת המרינדה. עם תחילת הבישול מוסיפים את העגבניות המרוסקות, מכסים ומבשלים על אש נמוכה במשך כשעה וחצי.
מצרכים:4-3 שוקיים עוף,3/4 כפות רימון(תרכיז),2 בצל(קצוץ גס),2 שום שיניים(שיניים כתושות),1 כף/כפות כוסברה יבשה,4 כפות שמן זית,2 עגבניות מרוסקות,מלח ופלפל.

רבי יהודה הלוי

רבי יהודה הלוי
בית ספרנו קרוי של שמו של רבי יהודה בן שמואל הלוי .
ריה"ל היה : רב , משורר ,רופא ופילוסוף .
הוא נולד בטולדה שבספרד , חי בשנים 1075-1140 . והיה גדול המשוררים בתקופת "תור הזהב" בספרד , בימי הבניים
כתב את "ספר הכוזרי" ושירים רבים , אחד מהם הוא השיר "ציון הלא תשאלי לשלום אסיריך... ועת אחלום שיבת שבותך אני כינור לשירייך ".
סמל בית ספרנו הוא : הנבל = הכינור ,משירו של ריה"ל .
שירו
צִיּוֹן, הֲלֹא תִּשְׁאֲלִי לִשְׁלוֹם אֲסִירַיִךְ
דּוֹרְשֵׁי שְׁלוֹמֵךְ וְהֵם יֶתֶר עֲדָרָיִךְ. מִיָּם וּמִזְרָח וּמִצָּפוֹן וְתֵימָן, שְׁלוֹם .
רָחוֹק וְקָרוֹב שְׂאִי מִכֹּל עֲבָרָיִךְ. וּשְׁלוֹם אֲסִיר תַּאֲוָה, נוֹתֵן דְּמָעָיו כְּטַל .
חֶרְמוֹן וְנִכְסָף לְרִדְתָּם עַל הֲרָרָיִךְ. לִבְכּוֹת עֱנוּתֵךְ אֲנִי תַנִּים, וְעֵת אֶחֱלֹם .
שִׁיבַת שְׁבוּתֵךְ אֲנִי כִנּוֹר לְשִׁירָיִךְ.

"לִבִּי בַּמִזְרָח וְאָנֹכִי בְּסוֹף מַעֲרָב
אֵיךְ אֶטְעֲמָה אֶת אֲשֶׁר אֹכַל וְאֵיךְ יֶעֱרַב
אֵיכָה אֲשַׁלֵם נְדָרַי וֶאֱסָרַי, בְּעוֹד
צִיוֹן בְּחֶבֶל אֱדוֹם וַאֲנִי בְּכֶבֶל עֲרָב
יֵקַל בְּעֵינֵי עֲזוֹב כָּל טוּב סְפָרַד, כְּמוֹ
יֵקַר בְּעֵינֵי רְאוֹת עַפְרות דְבִיר נֶחֱרָב."